לפני שנגיע ליום המרכזי, אני רוצה לספר על האופניים שלי. יש לי אופני Specialized מסוג Hard Rock Pro Disc (הארבע מילים האלו יכולות להיות בסדר ראנדומלי אחר). אופני כניסה, לא יקרות במיוחד ולא מרשימות. אבל הזוג שלי הוא מיוחד. הוא מיוחד, בגלל שהטיולים שלנו השאירו באופניים צלקות, גלגל הוחלף אחרי שהמקורי התעקם ועוד שלל דברים. הביקור האחרון אצל המכנופאן היה עבור כיוון בלמים. בדרך חזרה מהביקור הזה היה גשם זלעפות ובהכנסה לאוטו האופניים החליקו להם. בדיקה מהירה לא הראתה כלום, אבל ברכיבה יום לפני הסובב התגלו תקלות קריטיות - הקסטה הקטנה הייתה עקומה ברמה שהשרשרת הייתה נופלת אחרי סיבוב והבולם האחורי התעקם. זה הוביל לכך שמתוך 24 הילוכים נשארו בערך 14, ועליות נהיו אתגר רציני. רציני מאוד.
מכיוון שהסובב היה בשבת והבעיות התגלו בשישי בצהריים, לא היתה דרך לתקן את הנ"ל, וכך יצאנו בחמש בבוקר לכנרת, בידיעה שהאופניים שלי תקולות והסיכוי שהן לא יתפרקו איפשהו באמצע המסלול קטן. הנסיעה הייתה ארוכה וגשומה. אני הגעתי עם שלוש שכבות בגדים אבל שי החליט להגיע במכנסיים קצרות. בראיה לאחור הניחוש שלו היה מוצלח יותר. בערך 10 דקות אחרי שהתחלנו לרכב יצאה שמש שקפחה עלינו לאורך כל שאר הטיול ואני נתקעתי עם מעיל ענק שנסחב לאורך הדרך. זה היה הסימן הראשון ליום שבו מרפי שולט בחוקים.
הגענו לשם בשבע כשחשבנו שההזנקה היא בשבע וחצי, אבל מסתבר שטעינו בשעה וההזנקה היא עד שבע וחצי. הגענו לנקודת ההרשמה לאסוף את הצמיד שלנו ויצאנו לרכיבה בשבע ורבע. אחרי 100 מטר, כשמצב רוחינו שמח וטוב לבב שאנחנו בדרכינו, שי עצר. האוויר בצמיג האחורי שלו ירד. לאחר נסיון מהיר שלו לנפח ידנית והערה שלי שיש תחנת דלק בערך עשרה מטר מאיתנו הגענו לנקודת הציון הראשונה במסלול - תחנת דלק #1. אחרי שניפחנו והחלפנו פנימית וניפחנו שוב ואז ניפחנו שוב, קיבלנו את האשליה שזה תוקן ויצאנו שוב, בשמחה ובששון ועם קולות צהלה בערך רבע שעה אחרי ש"סגרו" את הכניסה למסלול.
מהר מאוד נופצה האשליה והבנו שהאוויר עדיין יוצא מהגלגל של שי, אבל כמו גיבור הוא המשיך לרכב, אמנם לאט ומאוד לא יעיל אבל רכב. וככה הגענו לנקודת ציון מספר שתיים - תחנת דלק #2 בכניסה לטבריה. שם פגשנו חברים שילוו אותנו לאורך תחנת דלק אחרי תחנת דלק בעיקר כי בתחנת דלק זו לא עבדה המכונה שמוציאה אוויר (יש לזה שם?). ניפחנו ידנית והתחלנו בדרך השמחה
מסתבר שפתרון זה עבד, והגלגל האחורי של שי הפסיק להוות בעיה בהמשך הטיול. בשלב זה היינו בערך בקילומטר 10 מתוך השישים וקצת, בצד המערבי של הכינרת עם נוף יפהפה לשדות, הרים ולכנרת שמימיה נצנצו בשמש. בשלב זה התחלנו להנות מהנסיעה ולרכב במהירות נורמלית יחסית. ואז הגענו לעליה הרצינית הראשונה של המסלול. יחסית לכמה שכולם דיברו עליה אפילו למישהו בלי קסטה קטנה (שבה משתמשים לעליות) העליה לא הייתה אתגר רציני.
קצת אחרי העליה עצרנו לאכול ועברנו בבדיקת
ברגל...
כן, הזקן הזה עשה את הסובב בריצה קלה והיה בקצב שלנו. בשלב זה לא היה לנו יותר כוח, לי עפ אופניים חצי מפורקות ולשי יש מספיק אוויר לגלגל וחצי באופניים שלו והתברברנו לאט לאט ב-20 קילומטר האחרונים. כשהגענו לא הייתה הרבה שמחה בליבנו וויתרנו על הקרנבל על מנת להגיע ליעד שבדיעבד היה הכי חשוב בטיול - מסעדת צל תמר. האוכל שם בהחלט השכיח את כל הבעיות וחתיכת הבשר שלי, שלא דמתה לכל בשר שטעמתי בחיי הייתה סיום מצויין ליום מעניין ביותר.
אין פינת תכלס, אבל בוא נגיד שלקח לנו יותר מארבע שעות לעשות את ה-64 ק"מ של הסובב.
נ"ב - במירוץ הזה הבנתי את החשיבות הצמיד שעליו גם היה טלפון חירום, שלצערי נאלצתי להשתמש בו כאשר רוכב מלפנינו התרסק ואיבד הכרה. רכב החירום הגיע במהירות (10 דקות) ואנחנו מקווים שהרוכב בסדר.
